פיצויים בגין קנסות חניה שניתנו שלא כדין

האם האזרח יכול לתבוע פיצויים בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לו עקב דו"חות חניה שניתנו שלא כדין? בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים השיב על שאלה זו בחיוב, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים: "על העירייה לנהוג בהוגנות ולהיזהר ברשימת הדו"חות. ובעיקר עליה לדאוג לרישום כאשר אין כל ספק בעניין. יתירה מזו, בכל מקום שיש בו ספק אם מותר לחנות בו אם לאוו, ראוי שהנתבעת תדאג לתמררו בצורה יעילה ומושכלת במקום לרשום דו"חות ישירות. לא רק זו אלא אם נוכחה העירייה לדעת כי במקום פלוני נרשמים יותר דו"חות מרובים מן הראוי לבדוק ולשפר את התימרור. נהג איננו צריך להיות חכם ו/או מבין אלא צייתן. המצב בשטח צריך להיות כזה שכל נהג סביר ואפילו פחות מכך יידע ויבין בבירור היכן מותר לו לחנות והיכן אסור לו הדבר. כך שבמידה ואכן נרשם לו קנס כלשהו אין לו להלין אלא על עצמו… צריך לזכור שמטרת העונש איננה להעשיר את קופתה של העירייה. מטרת העונש היא למנוע מהאזרחים לחנות במקומות שאסור להם לחנות. אסור שהציבור יחשוב שהעירייה רואה בכך מכשיר להגדלת הכנסותיה. מטרת הענישה היא למנוע מנהגים להתנהג שלא בהתאם לחוק, ולכך צריכה היה להיות מכוונת."

מהכלל אל הפרט, ביחס לתביעת התובע קבע בית המשפט את הדברים הבאים: "קבלתי לחלוטין את גרסת התובע (שהעיד לפני) כי חנה באזור שבו חנה כארבעים שנה בתום לב ובלא ידיעה שהחנייה שם אסורה. אין זה סוד מדינה שהחנייה במרכזי הערים איננה קלה ויקרה היא. זכותו של כל נהג היא לחפש לעצמו מקומות חנייה ללא תשלום. אם סברה הנתבעת כי חנייתו הפכה לפתע להיות מפריעה לתנועה, היה עליה לתמרר את המקום באופן שיאסור חנייה שם. ועובדה היא כי אכן כיום לכל הדעות ברור כי החנייה שהייתה פעם מותרת וחופשית אסורה היא. היה על הנאשמת לתמרר את האיזור כיאות ולא לפתוח בהטלת דו"חות. במיוחד כשמדובר על סעיף סל לא ברור. העירייה התרשלה בבירור כאשר לא תמררה את המקום בצורה ברורה מחד גיסא, ומאידך הטילה הודעות קנס על הפרה לתנועה. התנהגות כזו איננה מכובדת ויש בה התרשלות ברורה. אשר על כן אני קובע כי הודעת תשלום הקנס לא הייתה במקומה, ולתובע מגיעות הוצאות על הנזק שנגרם לו בעטייה." לאור דברים אלו, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך של 1,500 ש"ח לכל דו"ח שניתן ברשלנות, ובסה"כ 3,000 ש"ח.