בדרך מקובלת ובתום לב

ניהול משא ומתן למכירתו או רכישתו של נכס כולל בתוכו את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, וזאת מכוח הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר קובע כך: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה…"
השאלה מתי מדובר בהתנהגות שלא "בדרך מקובלת ובתום לב" איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך למשל, עסק בית המשפט השלום בשאלה האם הסתרת חוב בגין הפרש דמי חכירה למינהל מצד מוכר בעסקת מכר מהווה התנהגות חסרת תום לב. לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט את הדברים הבאים: "אין חולק, כי הנתבעים ידעו על קיומה של חובת תשלום הפרש דמי החכירה על פי חוזה החכירה. לדברי הנתבע, "הסתובבה שמועה" שחלה הקלה וניתן למכור את הדירה ללא כל תשלום נוסף למינהל, וזאת בתום 5 שנים בלבד מתחילת החכירה. הנתבעים לא מצאו צורך לברר את אמיתותן של השמועות מול המינהל, בטרם העמידו את דירתם למכירה. .. לכל הפחות, מדובר בעצימת עיניים ואדישות לאפשרות שחובת תשלום הפרש דמי החכירה אמנם קיימת. הכל, כאשר ידוע לנתבעים כי בחוזה החכירה מוטלת עליהם חובת תשלום מפורשת אם ימכרו את הדירה בטרם חלפו 10 שנים מתחילת החכירה. גם לאחר שערכו זיכרון דברים עם התובעים ובשלב כלשהו עד עריכת הסכם המכר ואף לאחריו, לא ערכו הנתבעים כל בירור מול המינהל."
כפועל יוצא מכך, פסק בית המשפט את הדברים הבאים: "הנתבעים פעלו, אפוא, בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת במהלך המשא ומתן לכריתת חוזה המכר, כמו גם במהלך קיומו של ההסכם, בכך שלא גילו לתובעים שחלה חובת תשלום הפרש דמי חכירה למינהל, כתנאי להסכמת המינהל להעברת הזכויות. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במשא מתן לקראת כריתתו של חוזה, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים.., מקנה לתובעים סעד של פיצויים בעד הנזק שנגרם להם, אשר בנסיבות העניין מגולם בתשלום הפרש דמי החכירה בו נשאו התובעים." לסיכום, בעת ניהול משא ומתן יש לתת את הדעת לחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ולמסור לצד שכנגד את כל הפרטים הרלבנטיים.

0 תגובות

השאירו תגובה

מעוניין להצטרף לדיון?
תרגיש חופשי להשתתף!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *