שינויים בתעריפי הארנונה

האם העירייה יכולה לשנות את הגדרת שטח הנכס לצורכי חישוב הארנונה על דעת עצמה בלבד. שאלה מעניינת זו עמדה לאחרונה במרכזו של פסק-דין אשר ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהלים בתל- אביב בעתירה אשר הוגשה על ידי תושבים נגד המועצה המקומית גני תקווה. התושבים טענו כי יש לבטל את חשבונות הארנונה שנשלחו אליהם, וזאת מכיוון שהמועצה שינתה את הגדרת שטח הנכס לצרכי חישוב הארנונה בניגוד לדיני ההקפאה וללא אישור שר האוצר ושר הפנים.
בית המשפט קיבל את טענת התושבים תוך שהוא קובע את הדברים הבאים: "חקיקת ההקפאה נולדה עקב המשבר הכלכלי ששרר במדינה בראשית שנות ה-80. הצורך לווסת את שיעורי האינפלציה הגבוהים באותה תקופה הביא לחקיקת החוק לייצוב משק המדינה, התשמ"ה-1985, אשר הגביל את סמכות הרשויות המקומיות בקביעה והעלאה של תעריפי הארנונה. מאותה שנה ואילך, נקבעו מידי שנה, בהוראות חוק שונות, שיעורי ההעלאה המותרים במיסוי ארנונה, ונקבע כי כל חריגה מהשיעורים המותרים דורשת את אישור שר הפנים ושר האוצר."

בית המשפט אף התייחס במפורש לדרכים השונות שנוקטות העיריות לשם העלאת תעריפי הארנונה בקובעו כדלקמן: "העלאת תעריף הארנונה יכול שיעשה על ידי שינוי התעריף באופן ישיר, ויכול שיעשה בעקיפין, על ידי שינוי אופן מדידת השטח המחויב בארנונה, שינוי סיווג, שינוי קריטריונים וכיו"ב. דיני ההקפאה מגבילים גם את האפשרות להעלות את המחיר בדרך עקיפה באמצעות כל שינוי שיש בו כדי להגדיל או לשנות את החיוב בארנונה מעבר לשיעור ההעלאה המותר, ודורשים אישור של שר הפנים ושר האוצר לכל שינוי כזה."

מהכלל אל הפרט, בהתייחס למקרה שבא בפניו נפסק על ידי בית המשפט כך: "בפועל, עקב שינוי הגדרת השטח לחיוב ארנונה, עקפה המשיבה את חוקי ההקפאה. נוצר מצב בו העותרים מחוייבים בארנונה כללית בגין דירתם באופן זה שמלבד שטח הדירה ברוטו, הוסיפה המועצה המקומית, בשנים שלאחר 1986, ומבלי לקבל את אישור שר האוצר ושר הפנים, שטח יחסי גדול מאד ברכוש המשותף בבניין ושטחי חנייה. התוצאה היא שכל עותר ועותר חוייב בתשלום ארנונה בגין שטח גדול בהרבה משטח דירתו, בתוספות שנעות בין 40%-60%, בהשוואה לעבר. מששינוי זה נעשה ללא אישור שר האוצר ושר הפנים, הינו מנוגד לדיני ההקפאה ודינו בטלות."