בהזדמנות ראשונה

המפקח על הביטוח במשרד האוצר מפרסם מעת לעת הנחיות שונות לחברות הביטוח. במסגרת אותן הנחיות נקבע כלל ההזדמנות הראשונה אשר לפיו "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".

בהנחיות מאוחרות יותר שפורסמו על ידו, סייג המפקח על הביטוח את כלל ההזדמנות הראשונה בקובעו כי "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".

שאלת תוקפן המשפטי של הנחיות אלו התעוררה במספר תביעות ביטוח שהתבררו בבתי המשפט, ואשר במסגרתן הועלו ע"י חברת הביטוח טענות חדשות לדחיית תביעתו של המבוטח, וזאת מעבר לטענות שנכללו בהודעתן הראשונה. המבוטחים, הם התובעים באותם מקרים, טענו בתגובה כי הנחיות המפקח האמורות לעיל יוצרות מניעות מצדה של חברת הביטוח להעלות טענות חדשות במסגרת המשפט. חברות הביטוח, מנגד, העלו טענות שנועדו לשלול את תוקפן המחייב של ההנחיות בכל הנוגע למישור היחסים שבין חברת הביטוח למבוטח.

סוגייה זו התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון. במסגרת פסק-דינו אימץ בית המשפט העליון את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, תוך שהוא קובע, בין היתר את הדברים הבאים: "…ההנחיות צודקות; אין הן מונעות מחברות הביטוח לטעון כל טענה ובלבד שיפרטוה כדבעי במועד בפני המבוטח. באיזון שבין המשאלה ל"שמירת זכויות" לטענות נוספות מצד חברת הביטוח לבין הפרשי הכוחות בין הצדדים שביסוד המדיניות כאמור, ידה של ההנחיה על העליונה."

יחד עם ההכרה בכלל ההזדמנות הראשונה, הכיר בית המשפט העליון גם בסייג לאותו כלל, וזאת ברוח ההנחיות המאוחרות יותר שפורסמו על ידי המפקח על הביטוח, בקובעו את הדברים הבאים: "ייתכנו נסיבות – אם גם חריגות – שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח- התובע…". לסיכום, חברת הביטוח לא רשאית להעלות טענות חדשות, מעבר לאלו שנכללו בהודעתה הראשונה, לדחיית תביעתו של המבוטח, וזאת אלא מתקיימות נסיבות חריגות ביותר המצדיקות חריגה מכלל זה.