ביטול קנסות חניה בשל אפליה ואכיפה סלקטיבית

האם עירייה רשאית להפלות לטובה את תושביה לעומת תושבי ערים אחרות? שאלה מעניינת זו עלתה לאחרונה לדיון בפני בית המשפט העליון, וזאת במסגרת ערעור שהגיש תושב מבשרת ציון נגד עיריית תל-אביב בגין קנס חניה והוצאות גרירה שהוטלו עליו בשל החניית רכבו בשעות הערב על מדרכה שנצבעה באדום-לבן. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי עיריית תל-אביב הפלתה אותו לרעה ונהגה כלפיו באכיפה סלקטיבית, שכן העירייה נמנעה מלתת קנסות לכלי רכב נוספים אשר חנו באותו זמן על המדרכה, וזאת מהטעם שמדובר בכלי רכב השייכים לתושבי תל-אביב.

לאחר ניתוח קצר של המקרה וטענות הצדדים, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "שמא בכוחו של תו חניה אזורי, המודבק אל שמשת הרכב, לסלק הפרעה לתנועת הולכי הרגל? כלום נשקף מתושבי מבשרת ציון, החונים על המדרכה, סיכון מיוחד, שלמזלם של תושבי תל-אביב לא דבק במכוניותיהם? התשובה לשאלות אלו ברורה מאליה. אין זאת אלא שעיריית תל-אביב גילתה דעתה, כי בשעות הערב ובגבור מצוקת החניה של תושבים המבקשים למהר ולהגיע לבתיהם, יש מקום לשנות מנקודת האיזון המשמשת באכיפתם של דיני החניה בשעות אחרות של היום. לאמור – הסיכון הבטיחותי, הנשקף בשעות היום מחניה במקומות מסוימים שבהם נרשמים דו"חות על העמדתו של כלי-רכב במקום אסור לחניה, הוא פחוּת – כך לעמדת העירייה – בשעות הערב, ועל כן ניתן לצמצם את האכיפה ולהעדיף את זמינותם של מקומות חניה נוספים לתושבים. בכך אין כל פסול. אדרבה, דומה כי כל החלטה שטובת התושב היא נר לרגליה – הולמת. ואולם, המסקנה המתבקשת היא אחת, כי על-פי אותה מדיניות, בשעות האמורות משרתת האכיפה אינטרסים אחרים מאלה המשמשים בתשובתה של העירייה לפניותיו של המבקש. התנהלותה של העירייה מאירה, אפוא, באור אחר את האיסור הפלילי שאותו התכוונה לכתחילה לשרת, עד כדי נטילתו של הצביון האסור מן המעשה מושא האכיפה. איסור החניה שוב אינו מתייחס לסיכונם של עוברי האורח, כי אם להבטחתם של מקומות חניה לתושבים. אין, אפוא, כל שחר לטענה כי המבקש נמצא אשם בגרימתה של הפרעה לתנועה ובסיכון בטיחותם של הנזקקים למדרכה, שהרי כל החונים לפניו ואחריו בשורה גרמו הפרעה דומה. אשמת המבקש, כך דומה, הייתה אחת: בכך שחנה במקום השמור, הלכה למעשה, למתגוררים בסביבת המגורים בה הוא חנה. בנסיבות אלו, לא רק שלא היה מקום להרשיעו בעבירת החניה החמורה יותר, אלא שלא נמצא כל יסוד לפעולת הגרירה."

כפועל יוצא מדברים ברורים אלו, זיכה בית המשפט העליון את המערער, ותוך כדי כך שלח מסר ברור וחד-משמעי כי בתי המשפט לא יתנו את ידם לאפליה ולאכיפה סלקטיבית של חוקים.

0 תגובות

השאירו תגובה

מעוניין להצטרף לדיון?
תרגיש חופשי להשתתף!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *